המטמנה ההיסטורית של מקווה ישראל - הזדמנות לחקר השפעות אנתרופוגניות ארוכות טווח על הסביבה

בפרק זה, הגיאומורפולוגיה מעסיקה את גלעד שטיינברג בצורה והחומר של האשפה. כאן הוא ועמיתיו קוראים את המכלול המחזיק את המטמנה, שבהם היא מתקיימת ושעליהם היא פועלת. הצורה נבדקת דרך השתנות הטופוגרפיה, והחומר נלמד מתוך סדרה של קידוחי ליבה. שילוב של מידע היסטורי וגיאומורפולוגי מלמד כי באזור שבו עבדנו התרוממה גבעה של שישה מטרים מעל פני השטח המקוריים. הגבעה הלכה והתמתנה החל מראשית שנות ה-50, כשנפסקה הפסקת הפסולת באתר. קידוחי הליבה ביקשו להבין כיצד השפיעו השיירים המושלכים (שהם אנתרופולוגיים, קרי תוצרים אנושיים) על הקרקע. ניתוח ממצאי הקידוחים הראה כי בעומקים של שני מטרים ואף יותר נמצאו תוצרים אנתרופוגניים הכוללים מתכות שונות, חרסים, שברי זכוכית ושברי פחם. אלה כללו גם זרחן (P), גופרית (S), עופרת (Pb), ארסן (As), נחושת (Cu) ואבץ (Zn) בריכוזים שהיו גבוהים בשני סדרי גודל מאלה שנמדדו באזור הטבעי שמסביב למזבלה. הבדיקה מראה שלא התרחשה זליגה של חומרים מזהמים אלה אל תת הקרקע העמוקה יותר ממכלול המטמנה. החומר והצורה מצביעים אם כך על האופנים שבהם בני אדם והתוצרים שלהם משנים את המבנים הטופוגרפיים ואת איכות הקרקע.