הכרזה על קבוצת ריכוז - פיתרון חלקי לבעיית ההתאמה האוליגופוליסטית?

המאמר מנתח את הפוטנציאל ההסדרתי הגלום בהכרזת קבוצת ריכוז כעל מונופולין. חוק ההגבלים העסקיים מסמיך את הממונה על ההגבלים העסקיים לקבוע כי קבוצה של גופים עסקיים שאין ביניהם תחרות או שקיימת ביניהם תחרות מועטה בלבד מהווה קבוצת ריכוז. על קבוצת ריכוז חלים הכללים המסדירים את התנהגותו של בעל מונופולין. כפי שנטען בהרחבה במאמר, בסמכות ההכרזה כאמור טמון פוטנציאל להתמודדות, ולו חלקית, עם בעיית ההתאמה האוליגופוליסטית. התאמה אוליגופוליסטית מתרחשת כאשר גופים עסקיים לוקחים בחשבון, בעת קביעת האסטרטגיה העסקית שלהם, את תגובתם הצפויה של מתחריהם, ומתאימים (להבדיל ממתאמים) את פעולותיהם לאלו של מתחריהם. התאמה אוליגופוליסטית מאפיינת שווקים ריכוזיים רבים ופוגעת משמעותית ברווחה החברתית, אך כיון שהיא אינה עולה כדי "הסדר" כהגדרתו בחוק, היא איננה נתפסת בגדר האיסור החל על הסדרים כובלים. קבוצת ריכוז עשויה להתקיים כאשר קבוצת גופים פועלים ברמה גבוהה של התאמה אוליגופוליסטית. אולם כדי שניתן יהא להצדיק את השימוש בסמכות להכריז על קבוצת גופים כאמור כעל מונופולין, יש לוודא כי כלי האכיפה אשר ניתן להסדיר בעזרתם את פעולותיה של קבוצת הריכוז לאחר ההכרזה הינם אפקטיביים ויעילים ואינם פוגעים בתחרות. כפי שמאמר זה מראה, בעוד האפשרות התיאורטית להכריז על קבוצת ריכוז כעל מונופולין פותחת פתח לטיפול חלקי בבעיית ההתאמה האוליגופוליסטית, הכלים המשמשים כיום להסדרת קבוצת ריכוז הינם בעייתיים והחלתם עלולה במקרים מסוימים לפגוע בתחרות יותר מאשר לקדמה. בהתאם לכך, מאמר זה מנתח את התנאים המשפטיים והכלכליים הנדרשים לשם הכרזה על קבוצת ריכוז, הן לאור הדין המצוי והן לאור הדין הרצוי.