היענות רגשית של מטפלות ומעורבות הילדים במסגרות טיפול לגיל הרך

הגישות העכשוויות להבנת האיכות התהליכית של מסגרות חינוך-טיפול בגיל הרך מדגישות כי התנהגות רגישה של המטפלת, הכרוכה במודעות ובהיענות לצורכי הילדים, תגרום להם להרגיש נוח ולהיות מעורבים בפעילות (Hamre et al., 2014; Harms et al., 2017; La Paro et al., 2012). מעורבות הילדים באינטראקציות ובפעילויות משמעה השתתפות בהן והתעניינות במתרחש. גודל הקבוצה והיחס המספרי בין ילדים למטפלת הם שני מרכיבי איכות מעון משמעותיים, הקשורים להיענות הרגשית של המטפלות כלפי הילדים ולמעורבותם בפעילות. המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד ב-88 מסגרות שמתוכן 30 באיכות מבנית תקנית ו-58 באיכות שאינה תקנית. על פני המדגם כולו נמצא, כי ככל שמידת ההיענות של המטפלת כלפי הילד גבוהה יותר, כך מידת מעורבותו גבוהה יותר. עם זאת, כאשר נבדק ההקשר של האיכות המבנית, נמצא מתאם חיובי מובהק בין היענות רגשית לבין מעורבות הילד במסגרות באיכות התקנית בלבד ולא באלו שאיכותן אינה תקנית. ממצאי המחקר הנוכחי מצטרפים למעט המחקרים שנערכו מחוץ לישראל ומצאו קשר בין היענות רגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד בעת משחק חופשי. הליך ההערכה שבוצע במחקר זה משקף התבוננות רחבה יותר על יכולת ההיענות הרגשית של המטפלת, מעבר להקשר או לילד ספציפי. ייתכן שההיענות הרגשית כלפי הקבוצה כולה עשויה לספק לכלל ילדי הקבוצה חוויה בסיסית של ביטחון המשתקפת גם במעורבות הילד בפעילות משחק חופשי. הממצאים מצביעים על צורך במחקר המשך שיבדוק את התרומה האפשרית של גורמים מבניים ותהליכיים לקשר בין היענות רגשית ומעורבות הילד. (מתוך המאמר)