היסטוריוגרפיה מרקסיסטית של השואה

האם אפשר לפרש את השואה על פי הפילוסופיה המטריאליסטית מבית מדרשו של קרל מרקס? כיצד אפשר להסבירה מתוך תהליכים חברתיים־כלכליים ומאבקי מעמדות? גיליון 100 של ילקוט מורשת הציג פריסה רחבה ומעמיקה של דיונים מרכזיים בתולדות ההיסטוריוגרפיה של השואה לזרמיה. מאמר זה נועד להשלים פריסה זו, באמצעות דיון בזרם אחר בהיסטוריוגרפיה היהודית, שנעדר ממנה: ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית. ההיסטוריוגרפיה היהודית המרקסיסטית הייתה בעיקרה תופעה של המחצית הראשונה של המאה העשרים, שדעיכתה מוסברת בין היתר בתוצאות השואה, אשר נרצחו בה כמה ממחבריה הבולטים והמונים רבים מקוראיה. על כן לא הספיקה כמעט ההיסטוריוגרפיה היהודית המרקסיסטית לעסוק לעומק בשואה עצמה. עם זאת, בניסיונות המועטים שנעשו לנתח את השואה מנקודת מבט מרקסיסטית הוצעו קווי מתאר להיסטוריוגרפיה מרקסיסטית של השואה, ואלה מאפשרים לבחון את מעלותיה ואת מגרעותיה. המאמר עוסק בשלושה היסטוריונים יהודים מרקסיסטים ממוצא פולני, אשר בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים כתבו חיבורים, שונים מאוד בסגנונם, בנושא השואה — רפאל מאהלר, בר מארק וארתור אייזנבך — אגב התמקדות באייזנבך. מאהלר הותיר רק הקדמה להיסטוריוגרפיה של השואה, שאותה לא הספיק להשלים, מארק כתב כמה מונוגרפיות ממוקדות במרידות של יהודים בזמן השואה, וספרו המקיף של אייזנבך על מדיניות הנאצים בנוגע להשמדת יהודי פולין מציע דיון סינתטי רחב. מתוך כך ספר זה מאפשר להצביע על תרומתה הייחודית של המתודולוגיה המרקסיסטית בסוגיות שעמדו לימים בליבו של חקר השואה: פרטיקולריות מול אוניברסליות ואינטנציונליזם מול פונקציונליזם (מתוך המאמר)