Abstract
מחקר זה מבקש לבחון, על פי מאפייני תעסוקה המאפשרים עבודה מהבית, מי הם העובדים בשוק העבודה בישראל בעלי המאפיינים האלה ומי חסרים אותם. ההערכה לגבי יכולתם הפוטנציאלית של עובדים בשוק העבודה הישראלי לעבוד מהבית מתבססת על נתוני סקר מיומנויות בוגרים של ה-PIAAC OECD שנערך בישראל בשנים 2015–2014. הממצאים מראים שישנם הבדלים מובהקים ביכולת העבודה מהבית בין קבוצות שונות של משלחי יד, כאשר העוסקים במשלחי היד היוקרתיים הם בעלי יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית. לעומת זאת, העובדים בעלי יכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית הם צעירים בני 16-25, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים, ועובדים המתגוררים ביישובים מאשכול חברתי-כלכלי נמוך ובמחוז הצפון. תדירות השימוש באמצעים דיגיטליים היא ככל הנראה הגורם המהותי ביותר המעיד על יכולת לעבוד מהבית. מממצאי המחקר עולה כי מועסקים במשלחי יד המתאפיינים בשכר נמוך יחסית משתמשים פחות באמצעים דיגיטליים בעבודתם, וכמוהם גם עובדים צעירים בני 16-25 ונשים בהשוואה לגברים. שימוש מוגבל באמצעים דיגיטליים אופייני גם לעובדים מהמגזר הערבי, ועוד יותר מכך – לעובדים מהמגזר החרדי. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות הטמעת השימוש בטכנולוגיה בקרב קבוצות מוחלשות ובקרב אוכלוסיות המתמודדות עם חסמים להשתלבות בתעסוקה (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 199-234 |
| Number of pages | 36 |
| Journal | דוח מצב המדינה |
| State | Published - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- COVID-19 (Disease)
- COVID-19 Pandemic, 2020-
- Digital divide
- Professions
- Telecommuting
