החברה הערבית בישראל ו"האביב הערבי"

מאמר זה בא להציע פרספקטיבה חדשה בחקר יחסי המיעוט הערבי עם מדינת ישראל. המאמר מתמקד בהשפעת המרחב כגורם מבני בעיצוב יחס המיעוט הערבי למדינת הלאום. המאמר בא לבחון את השפעת "האביב הערבי" הן על הדינאמיקה הפנימית של החברה הערבית והן על יחסה כלפי המדינה, שהרי ההיגיון ההיסטורי המכונן של האירוע המכונה "האביב הערבי" הוא התפרקות הסדר הקיים במישורים הקונספטואלי, החברתי והפוליטי. מגמת ההתפרקות הגיעה לשיאה עם פרוץ המהפכה בסוריה והתפרקות המודל הפלורליסטי של החברה הערבית במזרח התיכון. בהתאם, מחקר זה בא לטעון כי מגמת ההתפרקות הולידה מגמות מנוגדות בחברה הערבית בישראל. מחד גיסא היא העמיקה את המשבר של השיח הלאומי בקרב החברה הערבית בישראל והעצימה את השיח האזרחי כאנטי-תזה לשיח של המדינה היהודית, אך מאידך גיסא, העצימה ואף נתנה לגיטימציה ציבורית למסגרות ולזהויות לוקאליות ותת-לאומיות. המהפכות העממיות עוררו תחילה התלהבות נרחבת חובקת מפלגות בקרב הציבור הערבי, ציפיות אלה הלכו ודעכו ככל שהגל המהפכני הלך וזלג לארצות אחרות, ובעיקר לסוריה. מציאות זו של התפוררות ופרכוס מעמידה את החברה הערבית בישראל במצב של מבוכה, דילמה ואנדרלמוסיה רעיונית, הנע בין אכזבה עמוקה מהמרחב הערבי לבין ניכור מעמיק כלפי מדינת הלאום היהודית המאיימת על מעמדם האזרחי. מכל מקום, האפקט ההרסני, האנרכיסטי והמלחמתי של המהפכות הללו העמיק את המגמות הפרגמאטיות בקרב האוכלוסייה הערבית ויצר הזדמנות היסטורית לעיצוב מחדש של יחסי המדינה עם המיעוט הערבי. (מתוך המאמר)