הוראה מתוקשבת - דרך חיים או מעמסה למורה? אפיון הקצוות של טווח העשייה המתוקשבת של מורים

רק מעט מהעשייה המתוקשבת של מורים בבתי ספר, מממשת פדגוגיות קונסטרוקטביסטיות חברתיות. בחינת הגורמים המשפיעים על אופי הפעילויות המתוקשבות שמפתחים מורים, עשויה לעודד עשייה כזו. מחקר זה מאפיין את טווח העשייה המתוקשבת של מורים בחינוך הפורמאלי בארץ ובוחן את השפעת תפיסותיהם הפדגוגיות על עשייה זו. במחקר השתתפו שתי קבוצות מורים המייצגות את קצות הטווח: מורים המתחילים דרכם בשימושי תקשוב בהוראה ומורים הנחשבים למובילי תקשוב. האפיון התמקד בבחינת מידת היישום של תיאוריות למידה קוסנטרוקטיביסטיות– חברתיות בפעילויות מתוקשבות שפיתחו המורים. מקורות המידע היו ראיונות, יומן חוקר ופעילויות מתוקשבות שפיתחו המורים. לצורך הניתוח פותח מחוון הבוחן יישום גישות קונסטרוקטיביסטיות חברתיות בפעילויות מתוקשבות. ניתוח הפעילויות מעיד על עשייה תקשובית ברמה גבוהה יותר בקרב המורים המובילים, מאשר זו של המורים המתחילים בממדים הבאים: "ניצול הערך הטכנולוגי", "רמת חשיבה נדרשת", "קירוב התכנים לעולמו של הלומד", ו"הכוונה לתוצרים עשירים". עם זאת, הממדים "למידה שיתופית", ו"הערכה שזורה" ייושמו רק במידה מועטה, בפעילויות שפותחו על ידי שתי קבוצות המורים גם יחד. עוד עולה כי לשתי קבוצות המורים אוסף תפיסות דומות לגבי הצורך בשילוב תקשוב, אך ישנם שני הבטים בהם נמצא שוני בתפיסותיהם: א. מיקום התקשוב בהוראה היומיומית, ו–ב. התקשוב ככלי לדיאלוג. בעוד המורים–המובילים רואים בתקשוב חלק בלתי נפרד מההוראה היומיומית, ומשתמשים בו לדיאלוג שוטף עם תלמידים, המורים–המתחילים רואים בכך עול נוסף, ומשאירים את הדיאלוג בגבולות הזמן והמרחב של הכיתה. נראה כי הבטים אלה עומדים בבסיס השוני שבעשייתם המתוקשבת של שתי קבוצות המורים. הממצאים מהווים בסיס להכשרת מורים. הכשרה שתעודד הוראה בגישה קונסטרוקטביסטית –חברתית ותאפשר ליישם תרבות תקשוב המנצלת את המשאב של תלמידים עמיתים. רכישת תרבות כזו הינה המפתח בתהליך התפתחות של מורים מתחילים והפיכתם למובילי תקשוב. (מתוך המאמר)