הוכחת קשר סיבתי בהתייחס לחולה שנחשף לחומר מסרטן, לעומת הוכחת עודף תחלואה בקבוצה שנחשפה לחומר שטיבו אינו ברור

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

המאמר מביא גישה רפואית-אפידמיולוגית להוכחת סיבתיות. בהתבסס על מודל "הסיבה המספקת המינימאלית" מובאות שתי גישות, שונות זו מזו, בשני מצבים שונים, הנהוגות בקביעת קשר סיבתי בתביעות בנזיקין בגין מחלת סרטן שנגרמה בגלל זהום סביבתי: (1) ביחס לחולה יחיד שהיה חשוף לגורם סיכון מוכר - הגישה המדעית לקביעת קשר סיבתי היא איכותנית, דטרמיניסטית, תלויה בהוכחת החשיפה לחומר המזיק הידוע בלבד; (2) מחקר שמטרתו לזהות גורם סיכון שאינו מוכר (עד למועד הרלוונטי) כמסרטן ודאי, מחייב תחילה בירור כמותני בכל הקבוצה שנחשפה, כדי לבדוק קיום עודף תחלואה בקבוצה, לעומת האוכלוסייה הכללית. המאמר מראה כי מנקודת מבט מדעית-אפידמיולוגית, להוכחת קשר סיבתי בתביעת נזיקין בגין נזקי גוף של יחיד שנחשף לחומר שהוכח כמסרטן, תהיה זו טעות להסתמך על סקר תחלואה אפידמיולוגי או סטטיסטיקה של תחלואה, ויש להסתמך על הוכחת החשיפה בלבד (מתוך המאמר).
Original languageHebrew
Pages (from-to)51-66
Number of pages16
Journalרפואה ומשפט
Volume41
StatePublished - 2009

IHP Publications

  • ihp
  • Cancer
  • Carcinogens
  • Causation (Criminal law)
  • Damages
  • דיני נזיקין
  • חומרים מסרטנים
  • סיבתיות (משפט)
  • סרטן (מחלה)

Cite this