האם מדינה ליברלית רשאית לפעול מתוך הסתמכות על טיעונים דתיים?

לפי עמדה הרווחת בקרב הוגים ליברלים, הגבלות על החירות המבוססות על טיעונים דתיים, כלומר שיקולים הנשענים על צו האל, על כתבי הקודש וכדומה אינן לגיטימיות. הגבלות כגון אלה פוגעות לפי הנטען באוטונומיה של אזרחים שאינם דתיים ובכבודם, ואם לא די בכך, הן גורמות לרגשות כואבים של הדרה ומובילות לאי-שקט חברתי. בהקשר של המשפט הישראלי מועלית גם טענה שהגבלות כאלה פוגעות בחופש מדת. תכלית המאמר היא לדחות עמדה זו ולהראות שאין כל פסול בהסתמכות על טיעונים דתיים או בניסיון לקדם תכליות דתיות. נוכח דברים אלה, לא זו בלבד שאין המדינה הליברלית יכולה לשמור על ניטרליות בין אידאולוגיות שונות, אלא שחברי קבוצות דתיות, בדומה לאזרחים אחרים, רשאים לנסות לקדם את האידאולוגיות שלהם (מתוך המאמר).