Abstract
מחקר זה מעוגן בתפיסה המבקשת לבחון את התקשורת והמשפט כמערכות פרשניות ומעניקות משמעות, הפועלות בהקשרים תרבותיים. המחקר מיישם תפיסה זאת באמצעות בחינת האופנים שבאמצעותם שתי המערכות – המשפט והעיתונות – הבינו ומסגרו את זיכרון פרשת רצח הנער דני כץ ז"ל. ניתוח זה מאפשר לעמוד על מאפייני הפעולה של כל אחת מן המערכות כסוכנות של זיכרון קולקטיבי, על האופן שבו שתי הן מעצבות את זיכרון העבר, ועל הדרך שבה מיוצגים פסקי הדין בעיתונות, ומנגד, האופן שבו מיוצגת העיתונות בפסקי הדין. הביקורת השכיחה כנגד הסיקור התקשורתי של מערכת המשפט, היא שהעיתונאים מפנימים את ערכי המערכת, ובכך נעשים חלק מתרבות השיח המשפטי. ממצאי המחקר מלמדים על מצב הפוך: לא רק שמרבית הקולות בעיתונות לא אימצו את קולה של מערכת המשפט, אלא שהללו תקפו את המערכת, עד כדי "שפיטה מזכה" של המורשעים. בכך תרמו העיתונאים להתנגדות ל"ריטואלים המתקנים" שהציעה המערכת המשפטית לשיכוך המתח ואי הבהירות סביב הפרשה. לטענתנו, ביקורת עיתונאית זאת התאפשרה במידה רבה משום שבמהלך השנים נשמעו קולות מאתגרים, שטענו לחפות המורשעים, בתוך מערכת המשפט עצמה. וכך, בדומה למה שעולה ממחקר היחסים שבין העיתונות לממסד הפוליטי, קיים קשר הדוק וישר בין חשיפה של אי הסכמות פנים-מערכתיות לבין נכונות העיתונות למתוח ביקורת על המערכת. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 1-32 |
| Number of pages | 32 |
| Journal | מסגרות מדיה |
| Volume | 14 |
| State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Collective memory
- Courts
- Hermeneutics
- Journalism
- Journalists
- Mass media and criminal justice