Abstract
גמגום הינו הפרעה מורכבת ונפוצה הכוללת לא רק אי-שטף בדיבור (מימד פיזי), אלא גם בעיות פסיכולוגיות (כגון חרדה חברתית) והתנסות בין-אישית סבוכה. מאמר זה בוחן באיזו מגבלת תקשורת זו באה לידי ביטוי בציור עצמי של מבוגרים הלוקים בגמגום. 20 בוגרים הלוקים בגמגום מילדותם קיבלו גליון נייר לבן בגודל אחיד ועיפרון, והתבקשו לצייר את עצמם. 20 בוגרים שאינם לוקים בגמגום שימשו קבוצת השוואה, שהותאמה לקבוצת המחקר על פי גיל, מין והשכלה. המדד להשוואה כלל איברי גוף המסמלים את החושים וחרדה חברתית. מן הממצאים במחקר עולה כי האוזניים, החזה והגרון של הדמויות שצוירו על ידי מבוגרים הלוקים בגמגום שונים מאלה שצוירו על ידי מבוגרים שאינם לוקים בגמגום. כמו כן, מבוגרים הלוקים בגמגום נטו להוסיף בציוריהם צווארון או קו נוסף לגרון. ממצא מעניין הוא שמרכזיותו לכאורה של הפה בתופעת הגמגום לא באה לידי ביטוי בציוריהם של המגמגמים
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 41-50 |
| Number of pages | 10 |
| Journal | מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית |
| Volume | 18 |
| State | Published - 2003 |
IHP Publications
- ihp
- Portraits
- Stuttering