Abstract
תקופת מלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל הייתה אחת התקופות הקשות והמורכבות בתולדות היישוב היהודי בארץ. עם פרוץ המלחמה עזבו תושבים רבים את היישוב, אחרים גורשו, ואלה שנשארו גויסו לצבא העות'מאני והשתתפו במלחמה לא להם. בערב פסח תרע"ז הוציא המושל הצבאי של ארץ-ישראל ג'מאל פאשא פקודת גירוש לתושביה הערבים והיהודים של תל-אביב–יפו. כ-10,000 איש, נשים, גברים וטף, החלו במסע אל צפון הארץ והשאירו מאחור את בתיהם ורכושם. מאמר זה מבקש לבחון את הקשיים של 2,400 המגורשים שהגיעו לגליל התחתון ואת דרכי התמודדותם עם האקלים, הרעב, המחלות והמפגש עם האוכלוסייה המקומית שקלטה אותם. כמו כן עולה לדיון השאלה מדוע מילאו היהודים בצייתנות אחר פקודת הגירוש, ואילו האוכלוסייה הערבית מצאה דרכים לעקוף אותה, ומה ניתן ללמוד מכך על אופייה של החברה היישובית בארץ-ישראל ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. (תקציר מתוך החוברת)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 135-160 |
| Number of pages | 26 |
| Journal | קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה |
| Volume | 120 |
| State | Published - 2006 |
IHP Publications
- ihp
- Eretz Israel -- Economic conditions
- Eretz Israel -- History -- 1517-1917, Ottoman period
- Eretz Israel -- History -- 1914-1918
- Eretz Israel -- Population
- Eretz Israel -- Social conditions
- Exile (Punishment)
- Galilee (Israel)
- Jaffa (Tel Aviv-Yafo, Israel)
- Jewish refugees
- Letters
- Orthodox Jews -- Relations -- Nontraditional Jews
- Refugees, Arab
- Solidarity
- Tel Aviv-Yafo (Israel) -- History
- World War, 1914-1918