ביצוע ייפוי כוח מתמשך על ידי אזרחים ותיקים: חוויה ומשמעות

מטרת המחקר: ייפוי כוח מתמשך הוא כלי משפטי חדש (שהוסדר בישראל, בשנת 2016, במסגרת תיקון נרחב לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), המאפשר לאדם למנות מיופה כוח שיחליט בענייניו הרכושיים, הרפואיים והאישיים, ככל שהממנה יגיע בעתיד למצב שבו הוא איננו מסוגל עוד לקבל החלטות באופן עצמאי. בדרך זו יכול אדם לתכנן את חייו המאוחרים, תוך שמירה על כבודו ועצמאותו, גם במצב של הידרדרות התפקודים הפיזיים והמנטליים. המחקר המוצג ביקש לחקור וללמוד, לראשונה, כיצד חווים אזרחים ותיקים את ביצוע ייפוי הכוח המתמשך. זאת, במטרה לשפוך אור על המניעים והתהליכים שהובילו אותם לעשות שימוש בכלי, לחשוף חסמים אפשריים לשימוש בו, וללמוד על השלכותיו החיוביות ו/ או השליליות. השיטה: מחקר איכותני-פנומנולוגי, באמצעות ביצוע ראיונות עומק חצי מובנים. נעשה שימוש בשיטת דגימה מכוונת ובשיטת דגימה על פי קריטריון. 16 משתתפי המחקר היו אזרחים ותיקים, שהעניקו ייפוי כוח מתמשך מכוח החוק, לאחר המועד שבו הפכו לאזרחים ותיקים. מספרם הסופי של משתתפי המחקר נקבע בהתאם לעקרון הרוויה התאורטית. ממצאים: נמצאו שלוש תמות בולטות שעמדו במרכז חוויותיהם של המרואיינים: (1) ייפוי כוח מתמשך כעניין משפחתי; (2) עשיית ייפוי כוח מתמשך כתהליך רגשי; (3) האתגרים הפרוצדורליים הכרוכים בעשייתו של ייפוי כוח מתמשך. מסקנות: ממצאי המחקר שופכים אור על האופן שבו ייפוי הכוח המתמשך עשוי לשמש ככלי המפחית אמביוולנטיות בין-דורית וממתן את השלכותיה השליליות. תובנה זו, כמו גם התהליך הרגשי שנחשף במסגרת המחקר, מצביעים על האפשרויות הגלומות בכלי כמקדם רווחה רגשית ופסיכולוגית בזיקנה, בהתאם לגישת המשפט הטיפולי. מכאן נלמדת חשיבות הנגשתו של הכלי לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, כמו גם חשיבות רגישותם של עורכי הדין העוסקים בתחום למשמעויותיו. (מתוך המאמר)