בין שבר לשינוי: זהות גברית של חיילים לשעבר הסובלים ממצוקה פוסט-טראומטית בעקבות חשיפה לקרב

רקע: הספרות הדנה בגברים נפגעי פוסט-טראומה על רקע חשיפה לקרב, מצביעה על פגיעה בזהותם הגברית, שמקורה בפער בין תפיסת אידיאל הגבריות כמושתת על אתוס הלוחם, לחוויה של אי-עמידה בציפיות הגבריות בשדה הקרב ואחריו. על-אף מרכזיות הצבא בכלל והלחימה בפרט במודלים של גבריות ישראלית, עד כה לא נבחנו ההשלכות האפשריות של מצוקה פוסט-טראומטית בעקבות השתתפות בקרב על הזהות הגברית של גברים ישראלים. מטרת המחקר: לבחון את הזהות הגברית של חיילים ישראלים לשעבר שפיתחו פוסט-טראומה בעקבות חשיפה לקרב. שיטת המחקר: על בסיס הגישה האיכותנית-פנומנולוגית, נערכו ראיונות-עומק עם 14 חיילים לשעבר הסובלים ממצוקה פוסט-טראומטית, באשר לחוויותיהם ותפיסותיהם בנוגע לגבריות ולזהותם הגברית. הראיונות נותחו על-פי עקרונות הגישה הפנומנולוגית של מוסטקס. ממצאים עיקריים: ניתוח הראיונות העלה שתי תימות עיקריות: (א) שבר בזהות הגברית, תימה הכוללת אובדן שליטה וחוסר אונים ואי-עמידה בתפיסת הגבריות במהלך אירוע הקרב ולאחריו; (ב) שינוי בתפיסת הגבריות לאחר האירוע הטראומטי, תימה הכוללת ביקורת על מודל הגבריות ההגמונית, היבדלות ממנו והגדרה עצמית במונחי הגבריות החדשה. מסקנות והשלכות לפרקטיקה: בתהליך הטיפול והשיקום של חיילים שנפגעו בפוסט-טראומה בעקבות השתתפות בקרב יש לקחת בחשבון את מרכזיות הזהות הגברית ואת השבר שחל בה. ההבניה של זהות גברית חדשה, הכוללת שילוב בין ערכים מסורתיים לגבריות וערכים של מודל הגבריות החדשה, עשויה לשמש משאב מרכזי בתהליך הריפוי, ואף לצמיחה, של גברים אלה. (מתוך המאמר)