Abstract
המחבר בוחן את סוגיית הזהות הערבית-יהודית בסיוע שני דגמים תאורטיים. האחד מניח קיום תוכן אוטונומי מהותני לכל זהות, ואחר רואה בזהות תגובה על גירוי חיצוני. המאמר, המבוסס על ההנחה שמלאכת כתיבת ההיסטוריה נגועה מעצם מהותה ביחסיות ובסובייקטיביות, מנתח את תהליך ההתפוררות הזהות היהודית-ערבית במחצית השנייה של המאה העשרים. התפוררות זו נבעה הן מההתרחשויות הפוליטיות במזרח התיכון, והן מן התמורות שחלו בתפיסת הזהות בעקבות תהליכי הגלובליזציה, שהרחיקו את בני האדם מן הזהויות המסורתיות ומאלו המיוצרות על ידי המנגנון המדינתי. המחבר גורס שכל זהות שאיננה ייחודית לסובייקט שלו, כפופה למערכת אילוצים ותכתיבים אתניים, חברתיים, דתיים, פוליטיים ותרבותיים. כתחליף למושג הזהות הוא מציע את רעיון הייחודיות, שהיא משותפת ואוניברסלית רק במובן שכל אדם ניחן בה, אך היא מובחנת ונבדלת אצל כל סובייקט וסובייקט, ורק לו יש גישה אליה. כל מגמה המצדיקה הכפפת בני אדם ל'זהות' משותפת כלשהי עומדת אפוא בסתירה לייחודיותו של הסובייקט באשר הוא. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 97-156 |
| Number of pages | 60 |
| Journal | פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח |
| Volume | 125-127 |
| State | Published - 2011 |
IHP Publications
- ihp
- Arabs -- Ethnic identity
- Ethnic identity
- Identity (Psychology)
- Jews -- Arab countries -- Social life and customs
- Jews -- Identity
- Jews -- Iraq
- Language and languages -- Political aspects