Abstract
המאמר עוסק במסמכי החזון במטרה לאפיין אותם כשיח של פעילות קולקטיבית פולמוסית, שבאמצעותו המנהיגות הערבית האזרחית מבקשת לאתגר הן את זהותה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" והן את זהותם הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל. בתוך כך המאמר מנסה גם למקם שיח זה על רצף התפתחותה הפוליטית-רעיונית של התנועה הפלסטינית בנוגע לאופציות הפוליטיות העתידיות הניצבות בפני העם הפלסטיני. במאמר נטען ששיח החזונות הוא בבחינת "כלי עבודה" שבאמצעותו המנהיגות הערבית מבקשת, מצד אחד, למצב את עצמה כמנהיגות חילונית, על-מפלגתית, משפיעה ובעל יכולת הכרעה מוסרית ופוליטית. ומצד שני למצב מחדש את זהותה, מעמדה וזכויותיה הקולקטיביות של החברה הפלסטינית בישראל כחברה נפרדת ליד חברת הרוב היהודית בישראל, וכקולקטיב פוליטי ותרבותי נבדל בתוך העם הפלסטיני. הטענה המרכזית היא שהמסגרת הלאומית והמסגרת האזרחית אינן מסגרות נפרדות או חופפות בלבד. נהפוך הוא, אחת מעצבת בדמותה את השנייה, אחת מפרשת וממסגרת מחדש את השנייה. כלומר לא רק שהאזרחות הישראלית נדרשת להשתנות ולהיות יותר פלסטינית, אלא גם הלאומיות הפלסטינית, בעבור הפלסטינים בישראל, נדרשת להיות יותר ישראלית. בהקשר הזה, האתגר המרכזי שבפני המנהיגות הערבית הוא איך ליצור את הזהות האינטגרטיבית של "הפלסטיני הישראלי", שהישראליות שלו אינה ישראליזציה כפויה, מעוותת ואנטי-פלסטינית.
Translated title of the contribution | Challenging the Boundaries of Israeli Citizenship and the Palestinian Nationality in the Discourse of the Vision Papers of the Palestinians in Israel |
---|---|
Original language | Hebrew |
Pages (from-to) | 37-57 |
Number of pages | 21 |
Journal | מדינה וחברה |
Volume | 7 |
Issue number | 1 |
State | Published - 2010 |
Bibliographical note
מדינה וחברה, 7 (1): 37-57, 2010המאמר עוסק במסמכי החזון במטרה לאפיין אותם כשיח של פעילות קולקטיבית פולמוסית, שבאמצעותו המנהיגות הערבית האזרחית מבקשת לאתגר הן את זהותה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" והן את זהותם הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל. בתוך כך המאמר מנסה גם למקם שיח זה על רצף התפתחותה הפוליטית-רעיונית של התנועה הפלסטינית בנוגע לאופציות הפוליטיות העתידיות הניצבות בפני העם הפלסטיני. במאמר נטען ששיח החזונות הוא בבחינת "כלי עבודה" שבאמצעותו המנהיגות הערבית מבקשת, מצד אחד, למצב את עצמה כמנהיגות חילונית, על-מפלגתית, משפיעה ובעל יכולת הכרעה מוסרית ופוליטית. ומצד שני למצב מחדש את זהותה, מעמדה וזכויותיה הקולקטיביות של החברה הפלסטינית בישראל כחברה נפרדת ליד חברת הרוב היהודית בישראל, וכקולקטיב פוליטי ותרבותי נבדל בתוך העם הפלסטיני. הטענה המרכזית היא שהמסגרת הלאומית והמסגרת האזרחית אינן מסגרות נפרדות או חופפות בלבד. נהפוך הוא, אחת מעצבת בדמותה את השנייה, אחת מפרשת וממסגרת מחדש את השנייה. כלומר לא רק שהאזרחות הישראלית נדרשת להשתנות ולהיות יותר פלסטינית, אלא גם הלאומיות הפלסטינית, בעבור הפלסטינים בישראל, נדרשת להיות יותר ישראלית.
בהקשר הזה, האתגר המרכזי שבפני המנהיגות הערבית הוא איך ליצור את הזהות האינטגרטיבית של "הפלסטיני הישראלי", שהישראליות שלו אינה ישראליזציה כפויה, מעוותת ואנטי-פלסטינית. (מתוך המאמר)
Keywords
- זכויות מיעוטים
- יהודים וערבים
- ערבים בישראל
- ערבים בישראל -- פוליטיקה וממשל