'אנו מרותקים לפועלו של יצחק בן-צבי': הפעולות להנצחת זכרו של הנשיא יצחק בן-צבי והקמת המוסד על שמו (1972-1964)

מאמר זה עוסק בהקמת "יד יצחק בן-צבי" בין השנים 1964–1972, כמפעל הנצחה לנשיא המנוח יצחק בן-צבי, על רקע היעדר מסורת הנצחה מסודרת לראשי האומה בישראל. המאמר בוחן את הגורמים המעורבים בהקמת המוסד, את הפעילויות שבוצעו בו בשנים הראשונות, ואת השאלה מה ניתן ללמוד מהקמתו על המנציחים, המונצח וקהילות היעד. באמצעות ניתוח חומרים ארכיוניים, עיתונות התקופה ומקורות משניים, מתאר המחבר את תהליך ההנצחה, החל מפטירתו של בן-צבי, דרך הדיונים והמאבקים על מיקום וייעוד המוסד (ובעיקר על השימוש ב"צריף הנשיא" ברחביה), ועד לחקיקת "חוק יד יצחק בן-צבי" בשנת 1969 והעברת המוסד למשכנו הקבוע. המאמר מדגיש את תפקידה המרכזי של רחל ינאית בן-צבי, רעיית הנשיא, ואת מעורבותם של ידידיו ועמיתיו הפוליטיים והאקדמיים, אשר פעלו לגיבוש מטרות המוסד סביב תחומי העניין המחקריים והציבוריים של בן-צבי, כגון חקר ארץ ישראל וקהילות המזרח. המסקנה היא כי שיתוף הפעולה בין גורמים אלו, לצד אישיותו הייחודית של בן-צבי, אפשר את הקמת המוסד, אך לא הוביל ליצירת תבנית הנצחה ממלכתית כוללת, אלא להתמקדות בנושאים לאומיים מרכזיים בצלמו ובדמותו של הנשיא.