Abstract
לפי התפיסה המקראית, המפגש המסוכן בין טומאה לקודש עלול לגרום לפורענויות חמורות ולהסתלקות כבוד ה'. כדי למנוע תוצאות אלה אוסרת התורה על אנשים טמאים להתקרב למקום שהאל נוכח בו ולגעת בקדשים. בשלהי תקופת בית שני היו יהודים אשר טענו כי עמידה לפני האל בתפילה מחייבת גם היא טהרה גופנית וההדבר בא לידי ביטוי במקורות. המאמר בוחן את היחס של אנשי כת קומראן לתפילה של טמאים. לפי המחקרים נראה שבמגילות ישנן רמזים לכך שכת קומראן אסרה על הטמאים להתפלל ובכתבים ההלכתיים של קומראן ישנן מספיק דוגמאות לחומרות שמטרתן להרחיק את הטמא מתחום הקודש. כפי שמוצג במאמר זה, עיון מחדש במקורות יוביל אותנו למסקנה אחרת - היינו, שחכמי הכת לא ראו שום פסול בתפילת טמאים, וזאת בניגוד לדעה שגובשה במחקר על אודות המגמה המחמירה של הכת בענייני טומאה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 145-155 |
| Number of pages | 11 |
| Journal | מגילות |
| Volume | 7 |
| State | Published - 2009 |
IHP Publications
- ihp
- Dead Sea scrolls
- Mikveh
- Prayer -- Judaism
- Purity, ritual (Jewish law)