Abstract
מסוף המאה התשע-עשרה ועד אמצע המאה העשרים, טוען שחר רהב, עוצבו הדפוסים שבהם התנהלו היחסים בין האינטלקטואלים למשטר בסין, דפוסים שמתקיימים במידה רבה עד ימינו. הגבולות של חופש הביטוי והיכולת של הוגי דעות להשפיע על המדיניות נקבעו, לטענתו, לא על-פי האידאולוגיה של המשטר, אלא על-פי מידת הכוח של השליטים לפקח על השיח הציבורי. בשלהי התקופה הקיסרית, ואחר-כך בצל מלחמה בין המפלגה הקומוניסטית למפלגה הלאומנית מצד אחד ומלחמה נגד כובש יפני מהצד האחר, פנו סופרים ועיתונאים רבים אל דעת הקהל וקראו לשליטים לפעול למען טובת העם. ההנהגות של שתי המפלגות היריבות, חרף ההבדלים האידאולוגיים ביניהן, דרשו מחבריהן ללכד את השורות ודאגו להשתיק ביטויים של ביקורת, מחאה והתנגדות. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 14-23 |
| Number of pages | 10 |
| Journal | זמנים: רבעון להיסטוריה |
| Volume | 123 |
| State | Published - 2013 |
IHP Publications
- ihp
- China -- Social conditions
- Intellectuals -- China
- Liberalism